חוק הסכמים קיבוציים משנת 1957 מאפיין את השיטה הישראלית ומבטא את המשא ומתן כשיטה לקביעת יחסי עבודה , השכר, התמורות ותנאי עבודה בדרך של מו"מ ישיר בין האיגוד המקצועי והמעבידים. מו"מ כזה מסתיים ביישוב בעיות, בהגעה להבנות על שינויים ורפורמות וכמובן במו"מ על שכר והטבות. בארצות שונות ,שעברו זעזועים קשים ביחסי עבודה, מצאו שלמרות הסכסוכים הקשים ואובדן ימי עבודה עדיין המו"מ הקיבוצי היא הדרך הטובה לניהול יחסי עבודה לאורך זמן .
האומנם בישראל ? בשנים 1999-2005 שמשתי כממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר והתמודדתי עם גל שביתות ועיצומים, שברובו נבע על רקע רצון הממשלה לבצע שינויים ורפורמות בחינוך ("ועדת דברת") , פרוק נמלי הים,רשויות מקומיות שהסתבכו בהפסדי ענק, חברות ממשלתיות כושלות והתייעלות משרדי הממשלה. רק במיעוט המקרים השביתה התמקדה בתוספות שכר, הלנת שכר ושיפור תנאי עבודה (שביתת הרופאים 2000 ).
בד"כ סכסוכי העבודה והשביתות הוכרזו כנגד ההתמודדות עם שינויים מבניים ופגיעה בביטחון התעסוקתי ,דהיינו, כנגד פיטורים של עובדים ומנהלים מיותרים ושחוקים.
פעלנו בסביבת יחסי עבודה וחקיקה ( חוק יישוב סכסוכי עבודה וחוק הסכמים קיבוציים) משנות ה-50 של המאה הקודמת ולא מצאתי בחקיקה דרך אמצעית שתוביל לגישור פערים , תוך יכולת המדינה והרשות המקומית (כמעסיק וריבון) לבצע מהלכים לטובת רוב הציבור ,האזרחים. הכוח שניתן להסכמים חתומים ע"י האיגוד המקצועי והמעסיק אינו נופל מחקיקה בכנסת או בתקנות שחתומות ע"י שרים. שינויי הזמן והצרכים המשתנים, עפ"י סדרי עדיפויות, לצד התפתחויות טכנולוגיות ,אינם באים לידי ביטוי בחוקי העבודה ורק בתי הדין לעבודה מנסים להתמודד עם הלקונה שנוצרה.
המסקנה שהגעתי אליה היא כי יש לשנות את כללי המשחק במערך הכוחות ולהתאים מחד את החקיקה לימינו ומאידך לפתח כלים לקיום יחסי עבודה מתמשכים כמנגנוני גישור,בוררות חובה ומוסכמת, קיום אמיתי של "השולחן העגול" , החלפת מידע, מחקרים, קוד התנהגות ותקשורת בין הצדדים.
ניהול נכון של מו"מ קיבוצי הוא שילוב ידע ואומנות. הידע יכלול איסוף, ניתוח והצגה נכונה של נתונים והסביבה התעסוקתית. כמו כן, הכרת הערכות הצד השני, יכולתו הכלכלית ומשאבי התמיכה שלו, תכנון שלבי המו"מ וחיזוי תוצאותיו.
בעידן המודרני ,על האיגוד המקצועי לפעול בהתמדה להגדלת מספר חבריו והעלאת שיעור המתאגדים במקומות העבודה. מסוף שנות השמונים ובתחילת שנות האלפיים הייתה שחיקה גדולה במספר המאוגדים בישראל והשפעתם בתהליכים משקיים המשפיעים על ציבור העובדים בשאלות של חלוקת ההכנסה, מחירים,צמיחה ואבטלה. השינויים בשנים האחרונות בקצב צמיחת ה"התאגדויות הפורצות", בעיקר בתחום הפיננסים והתקשורת,מסמנות שינוי מגמה במשק.
לאיגוד המקצועי צד חשוב בהתמודדות בסכסוכי עבודה והשימוש בנשק השביתה .העובדים פועלים עפ"י הנהגת הארגון או ההסתדרות והחוק הישראלי הסמיך למעשה את הארגון היציג של העובדים להכריז על שביתה במהלך סכסוך עבודה.שאלת בוררות חובה בשירותים חיוניים ,לצד מנגנונים ליישוב סכסוכים, מחייבת דיון יותר מעמיק בשיח הציבורי וזאת בידיעה שעלינו לאזן בין הפגיעה בחופש המו"מ הקיבוצי וההתאגדות אל מול צמצום הפגיעה והנזק לאזרחים והתלמידים.
מי שישכיל בשנים הקרובות להרים את הכפפה במגזר הציבורי הרחב ויפעל להתמודד עם השינויים המתבקשים לטובת האזרחים וביחד עם האיגודים המקצועיים יאמץ מנגנוני גישור ובוררות מוסכמת, יצליח לקדם את המשק ולשפר את ביצועיו, לצד מאמץ הוגן לביטחון תעסוקתי והעלאת רווחת העובדים.
