פעילות חברתית נרחבת בישראל, ובכלל זה פעילויות חינוך, תרבות, דת, ספורט, רווחה, בריאות ואח', נעשית בידי ארגונים חברתיים המאוגדים כ"עמותה" רשומה על פי חוק העמותות, התש"ם- 1980.מאידך, החקיקה העוסקת בשלטון המקומי בישראל (פקודת העיריות, המועצות המקומיות וכו') מטילה על השלטון המקומי לספק לתושביו שורה ארוכה של שירותים ובכללן גם "שירותים חברתיים".
זו אחת מנקודות המפגש בין השלטון המקומי לבין העמותות. העמותה הינה תאגיד – גוף משפטי עצמאי כשר לזכויות, חובות ולכל פעולה משפטית. העמותה יכולה לתת שירותים (בתמורה או ללא תמורה), לקבל ולרכוש שירותים, לרכוש להחזיק בנכסים, לנהלם, לגייס אמצעים כספיים, לקבל תרומות תמיכות ותקצוב וכו'.
עצמאותה של העמותה – היא יתרונה הגדול. זו הסיבה שגופי שלטון מקומי יכולים להיעזר, לצורך מילוי חובותיהם כלפי התושבים (בעיקר בשירותים חברתיים), בעמותות.
אולם בצד יתרון זה מוטלות על גופי שלטון המקומי גם הגבלות. לצורך כך יש לאבחן 3 (שלושה) סוגי עמותות:
- עמותות עירוניות – עמותה בה רשות מקומית (או יותר) מחזיקה במחצית או יותר מכוח ההצבעה בה (בדרך של מינוי יותר ממחצית חברי העמותה) או בזכות למנות מחצית או יותר מחברי הוועד המנהל של העמותה.
- עמותה עירונית שאיננה בשליטה – עמותה בה מחזיקה הרשות המקומית בחלק (פחות ממחצית) מכוח ההצבעה (מינוי חלק מהחברים) ובחלק (פחות ממחצית) מהכוח למנות חברי הוועד מנהל.
- עמותה עצמאית (שאיננה עמותה עירונית או עמותה שאיננה בשליטה)– עמותה רגילה שאין לרשות המקומית כל זכות בה.
הבעיה העומדת בפני רשות מקומית, הרוצה לקדם את השירותים החברתיים שברצונה להעמיד לרשות תושביה באמצעות עמותה, היא – באיזו חלופה מבין השלוש המנויות לעיל לבחור, שכן לכל אחת מסוגי העמותות הנ"ל יש יתרונות וחסרונות.
השיקול העיקרי שהרשות צריכה לשקול הוא התאמת העמותה הנכונה לפעילות אותה מעוניינת הרשות המקומית שהעמותה תבצע ,דרך הביצוע, מימון הפעילות וכו'
רכיב מרכזי במסגרת זו היא שאלת "השליטה" בעמותה. אך טבעי הוא שהרשות המקומית מבקשת להבטיח לעצמה את השליטה בעמותה באמצעות הזכות למנות חברים ובעיקר הזכות למנות את חברי הוועד המנהל.
הבטחת ה"שליטה" בעמותה תאפשר לרשות המקומית לשלוט בפעילות העמותה, לתקצב את עמותה, לפטור ההתקשרויות עמה מחובת המכרזים וכו'.
אולם הבטחת "השליטה" תבטל את יתרון "העצמאות של העמותה". ובכלל זה תמנע אפשרות לגיוס משאבים חיצוניים לפעילותה (שאינם כספי הרשות המקומית) – תפגע (אם לא תמנע כליל) את האפשרות לקבלת תמיכות ממשלתיות או אחרות ותמנע אפשרות לקבלת אישור על פי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה – האישור המאפשר לתורמים לקבל הטבה ממס בגין תרומתם (ובפועל תמנע קבלת תרומות מרוב הקרנות והתורמים המוסדיים בישראל).
לסוגיית "השליטה" יש גם השלכות על פעילות העמותה לאחר חלופי השלטון והאישים ברשות המקומית עצמה. מוסדות חדשים של רשות מקומית יכולים להחליט שהרשות איננה מעוניינת עוד בפעילות העמותה. אם העמותה היא עמותה עירונית (סעיף 1 לעיל) בה "השליטה" בידי הרשות המקומית – יש לרשות המקומית הכוח להפסיק פעילותה. אם העמותה היא עמותה עצמאית (סעיף 3 לעיל)– היא תוכל להמשיך ולפעול לטובת תושבי הרשות המקומית גם לאחר חילופי השלטון ברשות המקומית ולרשות המקומית לא תהיה אפשרות להחליט על הפסקת פעילותה.
השאלה הנשאלת תמיד היא – האם רשות מקומית יכולה ליהנות משני העולמות ? להקים עמותה שתבצע פעילותה כ"עמותה עצמאית" וגם לקבל "שליטה" בעמותה ? – התשובה לכך היא שלא ניתן לעשות כן. ניתן, אמנם, במסגרת תקנון של "עמותה עצמאית" להבטיח זכויות יתר מסוימות למייסדיה אולם הסדרים אלה מוגבלים ואינם תחליף ל"שליטה" מלאה בעמותה.
סוף דבר: הקמת וניהול עמותה לשם הרחבת השירותים החברתיים הניתנים לתושבי הרשות המקומית היא פעולה ברוכה. מטרות העמותה, דרך פעילותה, מימון פעילותה וכו' – הם שצריכים לקבוע את סוג העמותה המתאימה לשם כך.
