הממונה על השכר, מר ערן יעקב, פרסם ביום 16.7.17 חוזר בעניין הצורך בקבלת אשור מראש לכל התחייבות בנושא שכר.
תוכן החוזר אינו חדש במיוחד והוא למעשה מעין "ריענון" ההנחיות בנושא תשלומי שכר בגופים מתוקצבים (היינו ברשויות מקומיות והגופים הנלווים אליהם). החוזר מפרט בשלב ראשון את הבסיס החוקי להנחיה ולסמכותו – סעיף 29 ב' לחוק יסודות התקציב וחוזר על הקביעה שכל הסכמה או הנהגה של הסכמים שלא בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובלא אישורו הינם אסורים, ומחייב דיווח של הרשות או הגוף המתקצב הנלווה (תאגיד עירוני, איגוד ערים וכו') לממונה על כל הליך משפטי או הליך בוררות בנושאי שכר בכל גוף. הממונה על השכר מדגיש שראוי שלקראת כל ניהול הסכם יש לקבל את עמדת הממונה לגבי מסגרת עלות ההסכם ויתר תנאי העבודה שבמו"מ. יתרה מכך, לקראת חתימת כל הסכם יש לקבל את ההסכמה בכתב של הממונה ובהמשך על ההסכם שנחתם. בכלל זה נכללים גם הסכמות שקיבלו תוקף פסק-דין ככל שאינה כדין ומנוגדת לדין. למען הסר ספק, קובע הממונה, כל הסכמה של גוף ממשלתי אחר אינה מייתרת את הצורך באשור הממונה.
בהמשך לחוזר, מביא הממונה לתשומת לב את סעיפים 35 , 35 א' ו-36 בחוק יסודות התקציב המטילים אחריות על מי שלא פעל בהתאם לחוק יסודות התקציב, לרבות קבלה של עובדים מעבר לשיא כח האדם או שאין להם הקצבה מאושרת, וכן – כאן יש להדגיש – לא מנע באופן סביר מניעת העבירה או שלא הוכח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו.
מנהלי משאבי אנוש ואנשי שכר חייבים להבין שסעיף 36 לחוק הינו סעיף המטיל על העובדים גם אחריות על מניעת העברה, ככל שהנושא ידוע להם. במסגרת סעיף 39 א' של החוק הוקם בית דין למשמעת שתהיה לו סמכות לשפוט עובדי מדינה ועובדי רשויות ותאגידים שעברו עבירות לפי סעיפים 35 א', 35 , 36 ובעצם קבע נורמה חשובה שלא רק העובד שקיבל את התוספת החריגה ייפגע אלא גם זה שאישר אותה או לא מנע אותה.
בהקשר לחוזר חשוב להזכיר את הסכם השכר מיום 3.3.99 שעסק בחריגות השכר, פסקי הדין הרלבנטיים וההסכמים שבאו בהמשך (קידום ראשון ושני) המחייבים את שינונם היטב ואת הצורך בבחינת תשלומי השכר שניתנו לעובדים מאז יישום ההסכם ואופן התשלומים "לעובדים חדשים" , עפ"י הסכם זה.
בהבהרות נוספות ניתן לפנות לח"מ.
לקריאת החוזר, לחץ כאן.
בברכה,
יעקב אגמון
