שלום לכולם,
הנני מתכבד להעביר לכם סיפור גישור שהתבצע ע"י ידידי הותיק, שמואל משה, איש הסתדרות המעוף לשעבר אשר ניתן ללמוד ממנו רבות לעבודתנו לנוכח התנהלות והתנהגות מעסיק ועובדיו ומשמעותן של "הודעות ותגובות".
הנני מקוה שתמצאו במעשה המתואר עניין.
בברכה,
יעקב אגמון
מעשה בגישור – מאת שמואל משה, מגשר-בורר ויועץ ביחסי עבודה
יוסי החל עבודתו בחברה בשנת 2013, כעבור שנה נקלעה החברה לקשיים, פנתה לעובדיה והודיעה להם כי לרגל המצב היא נאלצת להפחית 10% משכרם למשך 6 חודשים. החברה ציינה במכתביה לעובדים כי עובד המתנגד להפחתה יוכל להתפטר ולזכות בפיצויי פיטורים כאילו פוטר. העובדים התבקשו לחתום על הסכמתם לניכוי. יוסי לא חתם אולם המשיך לעבוד בחברה על אף שניכו משכרו, כאמור. בתום התקופה ולרגל מצבה הקשה, החברה הודיעה על הארכת תקופת ההפחתה ושוב ביקשה מן העובדים לחתום על הסכמתם. יוסי פנה במכתב לחברה והביע התנגדותו, אולם לא הודיע על התפטרות מן העבודה. בסמוך לכך היטיבה החברה כמה מתנאי עבודתו בכך שהעניקה לו רכב צמוד ופלא-פון. מצבה של החברה הורע ולא יכלה לעמוד בתשלומים לביטוחי המנהלים ולקרנות ההשתלמות של העובדים. במצב עניינים זה החליט יוסי להתפטר מן העבודה כי, לדעתו נוצרו תנאים של התפטרות עקב הרעת תנאי עבודה. יוסי שיגר מכתב לחברה ופרס טענותיו בפניה כי לרגל המשך הניכוי מן השכר, ביטול העסקתו בשעות נוספות, הפסקת התשלומים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות הוא מודיע לה על התפטרותו .
עם הגשת ההתפטרות, תבע יוסי את כל סכומי ההפחתה משכרו במשך 20 חודשי עבודה, את הסכומים שלא הועברו לביטוח ולקרן השתלמות וכן סכומים נוספים בעבור שעות נוספות. כן תבע את פיצויי הפיטורים בדין מפוטר. החברה טענה כי יוסי אינו זכאי לפיצויים מאחר והמשיך עבודתו ולא מימש את האופציה לקבלת פיצויים במועדים שההנהלה הודיעה עליהם. אף-על-פי-כן ניאותה לקיים עמו פגישה ליישוב הענין. הדיונים ביניהם לא עלו יפה ויוסי החליט לתבוע את החברה בבית הדין לעבודה. סכום התביעה עמד על כ-44.000 ש"ח.
בכתב ההגנה נפרסה מערכת יחסים מורכבת בין הצדדים. החברה טענה כי יוסי נעדר מהעבודה מידי יום כשעתיים, השתמש ברכב החברה לצרכיו הפרטיים. זאת ועוד, ניתנה לו ההזדמנות במועדים הרלבנטיים להתפטר ולזכות בפיצויים. היות שהוא לא ניצל אותה והשתהה במשך כמעט שנתיים – אין הוא זכאי לפיצויים. מנהל החברה כעס על יוסי על עצם הגשת תביעתו ועל כך שגרר אותו לבית המשפט, מה עוד שהצעתו בדיונים ביניהם הייתה הוגנת, לטענתו. כעת, לא רק שהחברה מתנגדת לשלם לו פיצויים , היא טוענת בעצם שיוסי קיבל שכר ביתר עבור 2 שעות מידי יום. לאור זאת הגישה החברה תביעה שכנגד על סך 25.000 ש"ח. הצדדים פנו לגישור אצל שמואל משה.
במהלך הגישור צפו ועלו בעיות נוספות ביחסים בינאישיים בין יוסי לבין מנהל החברה שהקשו על התהליך – מעין מוקשים שהיה צורך בפירוקם. התקיימו פגישות נפרדות: המגשר עם יוסי ועורך דינו, המגשר עם מנהל החברה ומנהל כ"א. לאחר הפגישות הנפרדות – 2 פגישות עם כל צד, שבו הצדדים לחדר הגישור תוך שהסתמנו הבנות לקראת התקדמות לסיום הסכסוך. יוסי הגיע לכלל הבנה ומסקנה כי הסיכוי שלו לזכות במלוא סכום תביעתו בבית המשפט הוא קלוש לאור הנסיבות שבהתנהגותו שהמשיך לעבוד בחברה למרות מחאותיו. כן הובאו לידיעתו פסקי דין אחרונים בהם נקבע כי התפטרות בגין הרעת תנאים צריך שתתרחש בסמוך למועד ההרעה וכי השתהותו, במקרה זה לא תיטיב עמו. כמו-כן, עתידה של החברה לא היה ברור וגם אם היה זוכה בתביעתו, לא בטוח שיכול היה לממש אותה בגלל הסכנה שהחברה תהיה חדלת פרעון. החברה, מצד שני, נאותה להשלים לביטוחי המנהלים ולקרן השתלמות את הסכומים שלא הועברו ולהעמידם לטובת העובד. כמו כן הייתה מוכנה למשוך את התביעה הנגדית. יוסי לא בא על סיפוקו אלא אם יקבל פיצוי על ההפחתה בשכרו. מנגד הייתה התנגדות נחרצת של החברה ובמיוחד של מנהלה שראה בכל נתינה כספית התקפלות ופגיעה אישית. מנהל החברה ציין שאם יתן סכום כלשהוא, הוא יעדיף לתרום אותו למוסדות ציבוריים במקום ליוסי. במצב זה נדרשה פגישה נפרדת נוספת של המגשר עם מנהל החברה, בסופה התרצה המנהל והיה מוכן לשלם ליוסי סכום של 2.000 ש"ח (סכום שגובש קודם לכן עם יוסי), אולם היה מוכן לשלמם בתנאי – בהמחאה דחויה ל-3 חודשים.
סוף דבר – הצדדים חתמו על הסכם.
- התביעה הנגדית של החברה בוטלה בהסכמה.
- החברה התחייבה לשלם את חובה לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות ולהעביר את כל הסכומים לטובת יוסי, כולל כספי הפיצויים.
- החברה שילמה ליוסי 2.000 ש"ח בהמחאה דחויה ל-50 ימים.
- וחחשוב מכל – הצדדים שנכנסו סוערים יצאו מחדר הגישור רגועים ושבעי רצון .
